מאת: איציק בן ארויה, יועץ פנסיוני
שוק הביטוח הפנסיוני עבר בשנים האחרונות שינויים מהותיים בהיבט המוצרים, בהיבט הרגולציה וכן בשינויי חקיקה ותקנות המס. לאחרונה, חוינו גם ירידות ברווחי ההשקעות של החיסכון הפנסיוני, עוד משתנה שהתווסף לאי הודאות, השוררת ממילא, בשוק ההפכפך.
במאמר הבא, אנסה להאיר ולהעיר לגבי עיקרי השינויים, יתרונות כל הסדר וכיסוי על פני השנים, כמו גם את חשיבות שימור ההסדר הותיק והטוב, יחד עם התאמת המוצרים המשופרים והתקנות כיום, לצורך המשתנה בחיי האדם.
עיקר "הרגולציה הקצבתית", אותה מוביל הרגולטור, החלה בחוק ההסדרים בשנת 2000, עם שינויים שקבעו, בין היתר, שהפקדות לקצבה יתקבלו בידי המפקיד רק כקצבה ומגיל 60 ואילך.
השינוי הביא להולדת מוצרים חדשים לחיסכון ארוך הטווח בשנת 2001: "עדיף הון" ו"עדיף קצבה", תוך ביטול שיווק הפוליסות "הקלאסיות" מעורב וגמלא ב, וכן ביטול שיווקה של פוליסת העדיף הותיקה.
משמעות הדבר היתה שינוי מהותי במקדם ההמרה לקצבה שהיה בפוליסות עדיף וגמלא מלפני יוני 2001, כך שהחוסכים בפוליסות חדשות לקצבה החל משנה זו, ואלו בפוליסות לקצבה מהשנים 2004/2007, יקבלו תמורת אותו חיסכון, קצבה נמוכה בגיל הפרישה, אם כי לתקופת מינימום מובטחת ארוכה יותר.
בנקודה זו יבין הקורא, כי אם בידו פוליסת קצבה של שנות ה- 90, טוב יעשה אם ישמור עליה ואף יפקיד אליה הפקדות גבוהות יותר, מאחר וקצבתו לעומת החוסכים בפוליסות לקצבה שנפתחו החל משנת 2001 ואילך, תהיה גבוהה ב- 17% או יותר, תלוי במין ובגיל הפרישה. יתרון נוסף שקיים בפוליסות הקצבה הנ"ל, הוא זכותו של החוסך למשוך, בגיל הפרישה, את התגמולים שנצברו לפני 2000, כסכום הון פטור ממס, ומאפשר לו לתכנן בצורה מאוזנת ומתוכננת מהיבטי המס, את סכומי ההון והקצבה שברצונו לקבל בפרישה.
סוכני ביטוח רבים עסקו באותה העת במכירות טוויסטינג, ע"י פיצול השכר של מבוטחים, בין פוליסת הקצבה הקיימת לבין פוליסת הון חדשה אותה פתחו להם, שלא לצורך. מעשה חכם ופשוט יותר היה להחיל "נספח הון" בפוליסת הקצבה, שהיה מאפשר בימים אלו לבטלו וליהנות מהפקדות מוגדלות לפוליסת הקצבה עם מקדמי ההמרה המצויינים.
יחד עם היתרונות שמניתי לעיל, יש לציין שעלות הביטוח למקרה פטירה בפוליסות משנות ה- 90 היתה יקרה יותר מאלו של שנות ה- 2000. חשוב לבדוק את אפשרות שיפור יחס החיסכון בפוליסה, תוך בדיקת הצורך הביטוחי, שייתכן והשתנה במהלך השנים, ולנקוט אמצעי זהירות במהלך זה במקרה של הרעה במצבו הרפואי של המבוטח.
המוצר המקביל אותו יש להעמיד להשוואה מול פוליסת הקצבה הותיקה, היא קרן הפנסיה החדשה המעניקה לחוסך בה כיסויים מקבילים לאלו המצויים בפוליסת ביטוח המנהלים (בהנחה שקיים בפוליסה כיסוי לאובדן כושר עבודה).
כידוע, קרן הפנסיה אינה מעניקה מקדם המרה מובטח לקצבה, והחוסך בה יקבל בפרישתו פנסיית זקנה הנובעת מפרמטרים מסויימים ובהם תוחלת החיים שתהא בעת פרישתו, נעלם בלתי ידוע. אין ספק שמבחינה זו יש יתרון מובהק לפוליסה המבטיחה בחוזה את מקדם ההמרה לקצבה, אולם יש לבחון זאת יחד עם משתנים נוספים אשר ישפיעו על הקצבה אותה יקבל החוסך בפרישתו:
* דמי הניהול * עלות כיסויי הביטוח * תשואת הקופה *מקדם ההמרה ועוד.
משתנים אלו אינם מעניקים יתרון להסדר זה או אחר באופן חד משמעי, והם תלויים בסוגי הכיסוי, היקפם, גיל המבוטח, תשואת הקופה ועוד.
יחד עם זאת, לקרן הפנסיה יתרון מובהק במשתנים מסויימים, לעומת פוליסת הקצבה:
- עלות הכיסוי למקרה פטירה זולה בקרן הפנסיה בשיעור ניכר. זאת ועוד, בזכות אופי התשלום של פנסיית שאירים בקרן הפנסיה, שאיריו של מבוטח בעל משפחה עם ילדים קטנים, יקבלו סכום מצטבר גבוה הרבה יותר לעומת הסכום החד פעמי אותו היו מקבלים בתכנון ביטוח רגיל, בפוליסת ביטוח מנהלים.
- יתרון נוסף, שאת משקלו יכולנו להעריך בעת האחרונה, הוא הבטחת אג"ח ייעודי בשיעור 4.86% ברוטו לשנה בגין 30% מההפקדות, לחוסכים בפנסיה מקיפה. ירידות השערים בקרנות הפנסיה היו נמוכות יותר לעומת אפיקי החיסכון ארוך הטווח האחרים, בזכות רשת הביטחון הנ"ל.
אם נשווה את הכיסוי בקרן הפנסיה לפוליסת קצבה משנת 2004/2007 הרי שדמי הניהול אותן גובות חברות הביטוח בפוליסות ביטוחי המנהלים, "אוכלות" בשיעור לא מבוטל את החיסכון לתום התקופה, והדבר מאפיל על המקדם המובטח, הגבוה עדיין מזה של קרן הפנסיה המקיפה, אשר יכולה לשנותו בעתיד.
מכאן, שלמבוטחים הזקוקים לכיסוי שאירים, יש יתרון לחסוך חלק נכבד מתקציבם בקרן פנסיה מקיפה וליהנות, כל עוד יש צורך בכך, מביטוח זול, מדמי ניהול נמוכים ומרשת ביטחון על חלק מהחיסכון, אותה מבטיחה המדינה.
כעת אתייחס לקופות הגמל ההוניות, אלו שנוהלו ע"י הבנקים, ונמכרו בעקבות "חקיקת בכר", לבתי השקעות ולחברות הביטוח.
נוכח העדפת המחוקק את המוצר הקצבתי, כפי שתואר במאמר הראשון בסדרה, נשאלת השאלה – מה מקומן של קופות הגמל במתכונתן הנוכחית, בתמהיל הפנסיוני של היחיד?
אם הצורך הפנסיוני היחיד אותו מכסות קופות הגמל, הינו החיסכון לגיל הפרישה, וגם אז ייאלץ החוסך להעביר את החיסכון שצבר ל"קופה משלמת לקצבה", ואם כדי להיות מכוסה בכיסויי פטירה ונכות עליו להתקשר עם גוף מבטח נוסף, מדוע לחסוך בקופה מעין זו מלכתחילה?! שאלה כבדת משקל, שהתשובה אליה פשוטה לכאורה – אכן אין תכלית בחיסכון בקופה זו, וכל מי שצריך כיסוי פנסיוני מלא הכולל ביטוח לשאירים, לנכות ולזקנה, טוב יעשה אם ירכוש את המוצר השלם, במקום אחד הנותן פתרון כולל.
תשובה זו אכן נכונה במקרים רבים, ואולי אף ברוב המקרים:
השכירים והעצמאים בעלי שכר ממוצע עד בינוני, בגילאי 25 – 45, בעלי משפחה עם ילדים וללא הגנות פיננסיות אחרות, זקוקים לכיסוי פנסיוני מלא למקרה פטירה, למקרה נכות ולעת פרישה, והחיסכון בקופת הגמל "שאינה משלמת קצבה" (הקופות ההוניות לשעבר), אינו נותן מענה לצורך הפנסיוני המלא.
השינוי שחל בעקבות תיקון 3 בשנת 2008, שהגדיר את כל קופות הגמל, ובהן הקופות ההוניות, כקופות לקצבה, היה אמור לחולל מהפך בהתנהלותן של הקופות. צפוי היה שיבצעו 2 שינויים מהותיים בפעילותן: ראשית, צפוי היה שליד כל קופ"ג "לא משלמת" בבית השקעות, תקום לה "קופה משלמת" ובכך תוכל החברה המנהלת להפנות את החוסך לקופה זו, עפ"י צורכו והעדפתו וכן לתת מענה לגיל פרישה בו יוכל החוסך להעביר את חסכונותיו ל"קופה משלמת קצבה", המצויה בחברה המנהלת את החיסכון שלו בקופה הקיימת.
שילוב כאמור של קופות "משלמות" ו"שאינן משלמות" מצוי בכל חברת ביטוח שרכשה קופ"ג – מצד אחד החיסכון בקופת הגמל הקלאסית ומהצד האחר עומדים לרשותו של החוסך, כל הפוליסות והכיסויים על מדף חברת הביטוח, הקשורה לחברה המנהלת של קופת הגמל שלו.
הפעולה השנייה שקופות הגמל בבתי ההשקעות היו צריכות לנקוט, היתה היערכות למתן כיסוי ביטוחי ל"ביטוח לקצבת שאירים" ו"ביטוח למקרה נכות/אובדן כושר עבודה".
בהרצאות שקיימתי בתחילת 2008, בחברות ביטוח, בבתי השקעות ובקופות גמל שונות, העליתי בפני מקבלי ההחלטות, את הצורך בשיתוף פעולה בין הגופים, אשר ייתן לחוסכים בקופות, אפשרות לרכישת כיסויים משלימים, נוסף על החיסכון לפרישה אותו הוא חוסך. הצורך היה ברור, המוצרים קיימים עוד מאמצע שנות ה- 90, בדמות כיסויי פנסיית נכות ושאירים, וכל מה שנדרש, היה ניעור האבק מעל המוצר, שיפור ההגדרות, הוזלת המחיר עפ"י הנדרש בשוק תחרותי, והרי לכם מוצר משלים הנותן מטריה ביטוחית משלימה לחיסכון לגיל פרישה.
זאת ועוד – גם תיקון סעיף 45א לפקודה במסגרת תיקון 3 בשנת 2008, עודד את החוסכים לרכוש כיסוי נפרד ל"ביטוח לקצבת שאירים", ע"י מתן זיכוי בשיעור 35% למי שיירכשו את הכיסוי האמור, גם מחוץ לקופת הגמל, קרי שלא כחלק מפוליסת ביטוח או מקרן פנסיה.
על אף כל אלו, לא השכילו החברות המנהלות של קופות הגמל בבתי ההשקעות, ליצור את השינוי ולא שווקו מוצרים משולבים של חיסכון בקופת הגמל וכיסוי ביטוחי ע"י גוף מבטח. היו אומנם גישושים בין גופים מנהלים של קופ"ג לבין חברות ביטוח, והייתי שותף, כיועץ, לחלק מהבדיקות שנעשו, אולם בסופו של דבר הדבר לא הסתייע, בעיקר מחוסר כדאיות של הקופות וחששן לאובדן לקוחות ואובדן הזהות כקופות לחיסכון.
העובדה ששתי הפעולות הבסיסיות הנ"ל לא ננקטו ע"י קופות הגמל, בד בבד עם הבנתם של הלקוחות כי הקופות שלהם אינן מאפשרות עוד משיכה הונית, בגין ההפקדות החדשות משנת 2008, הביאו להפסקת תשלומים לקופות וכן לפדיונות/ביטול ההפקדות החדשות שנעשו משנת 2008. מגמה זו התחזקה בעקבות המשבר הפיננסי בעולם ובארץ, שהביא להפסדים כבדים בקופ"ג.
נשאלת אם כך, שוב, שאלת הבסיס – מה תוחלת לה לקופת הגמל הקלאסית, זו המעניקה רק חיסכון לגיל הפרישה? כאמור, ל"אדם הרגיל" שתואר בסוף הפסקה הראשונה, נראה שאכן אין לו צורך באפיק חיסכון זה, אולם קיימת אוכלוסייה שלגביה, לחיסכון בקופ"ג הקלאסית, יש גם יש צידוק:
מדובר, בד"כ, בבעלי הכנסות גבוהות, העולות על 25,000 – 30,000 ₪ ברוטו לחודש, שהחיסכון הפנסיוני שלהם מעוגן בהסדרים מקובלים – רובד השכר הראשון ועד כ- 15,000 ₪ מבוטח בקרן פנסיה, 7,000 – 10,000 ₪ נוספים מבוטחים בפוליסת קצבה עם מקדם המרה מובטח, ונותר חלק שכר שראוי להקדיש לו מחשבה נוספת. ראוי שבשכר גבוה, יעשה החוסך "חושבים" לגבי פיזור הסיכונים וההשקעות, העברת חלק מהחיסכון לקופה עם דמי ניהול נמוכים, ואולי עם יכולות ניהול כסף והשגת תשואה טובים יותר, שהרי את החלק הקצבתי, זה המחוייב עפ"י תיקוני החקיקה, כבר מימש וצפויה לו קצבה גבוהה, שממילא ימוסה בגינה.
נראה שרק לאוכלוסייה זו יש צידוק בהמשך החיסכון בקופ"ג הותיקה, ושילוב זה מתבקש, במיוחד נוכח מורכבות הולכת וגוברת של שוק הון פנסיוני סבוך ובעייתי.
יודגש כי האמור לעיל אינו מתייחס לחסכונות הצבורים בגין ההפקדות שנעשו לפני 2008, להם יתרונות ברורים בתמהיל הון/קצבה הרצוי לעת פרישה.
כעת אדון בנושא משיכת הכספים מהחיסכון הפנסיוני, הפיצויים והתגמולים, ואתייחס לחשיבות של מועד משיכתם ולאופן בו מממשים את החיסכון.
במעגל החיים של האדם השכיר, קיימות שתי נקודות בהן הוא רשאי לממש את כספי החיסכון: בעזיבת עבודה אצל מעסיקו ובפרישה לגמלאות.
קיים הבדל בין הזכאות למשיכת הפיצויים, אותם ניתן לממש מייד בעזיבת העבודה, או ביציאה לגמלאות, בכפוף לתקרה הפטורה והוראות החוק והתקנות, לבין משיכת התגמולים, אותם ניתן לממש רק בתנאים מסויימים, המעוגנים בפקודת מס הכנסה, בחוק הגמל ובתקנות הנלוות להם.
הדבר שונה לגבי עצמאים, מאחר והכספים אותם הם מפקידים הינם כספי גמל בלבד, ללא פיצויי פיטורים, ותקנות המשיכה מעוגנות בחוק ובתקנות, והן שונות מאלו של השכירים בכל הקשור למועד ולאופן המשיכה.
אתחיל בכספי הפיצויים – מן המפורסמות היא, שמשיכה של כספי הפיצויים במהלך החיים בעזיבות עבודה, מקטינה את החיסכון לגיל הפרישה בכ- 40%.
השארת כספי פיצויים בקופת הגמל – פוליסה, קרן פנסיה או קופה פיננסית, מהווה חלק נכבד מהחיסכון לגיל הפרישה, וניתן לממש את הכספים כקצבה, או כסכום הון במשיכה חד פעמית. יתרון נוסף בהשארת הכספים בקופה, לגבי מי ששכרם גבוה מתקרת הפיצויים הפטורה, הוא באפשרות לנצל את מקלטי המס "ייעוד לקצבה", ו"רצף פיצויים" ע"מ לדחות, להקטין או אף לבטל את חבות המס על הפיצויים החייבים, ע"י הפיכתם לקצבה נידחית, או בפריסת המס לגבי הפיצויים החייבים, הנילווית לרצף הפיצויים.
יש לזכור כי משיכת פיצויים בגיל הפרישה, מקטינה או מבטלת את הפטורים הקיימים לגבי הקצבה המשולמת החל מגיל הפרישה. אתייחס לכך בהמשך.
לגבי כספי התגמולים של השכיר, כאן יש התייחסות למועד ההפקדה לקופה ולאפיק ההפקדה – הון או קצבה, וקיים, כאמור, הבדל בין עצמאים לשכירים. אתייחס אליהם בנפרד.
לגבי כספי התגמולים שהופקדו ע"י שכירים בקופות לקצבה לפני שנת 2000, ניתן היה למשוך אותם כמשיכה הונית עפ"י התקנות, בעזיבת עבודה בתום תקופה קצובה של 6 או 13 חודשים לפי העיניין, או בגיל 60 בעזיבת עבודה או בצמצום המשרה.
בחוק ההסדרים משנת 2000, בתיקון 120, נקבע כי תשלומים שהופקדו לקופ"ג לקצבה החל משנת 2000, יהיו ניתנים למשיכה החל מגיל 60 וכקצבה בלבד.
שינוי דומה חל אצל עצמאים כבר בשנת 1997, אם כי הפקדות של עצמאים בעת ההיא, היו בעיקר לקופות לתגמולים.
לגבי כספי התגמולים שהופקדו ע"י שכירים בקופות לתגמולים (הון) לפני שנת 2005, ניתן היה למשוך אותם כמשיכה הונית עפ"י התקנות, בעזיבת עבודה בתום תקופה קצובה של 6 או 13 חודשים לפי העיניין, או בגיל 60 בעזיבת עבודה או בצמצום המשרה, ובתנאי שהוותק בקופה הינו לפחות 5 שנים.
בשנת 2005 שונו תקנות המשיכה, והפקדות של שכירים לקופ"ג הוניות, ניתנות למשיכה רק מגיל 60 ובתנאי שהוותק בקופה הינו 5 שנים לפחות.
השינוי בתקנה המקבילה לגבי עצמאים, חל שנה מאוחר יותר, בשנת 2006, בנמסגרת תיקון 3: אם בעבר היו העצמאים רגילים למשוך את החסכון ההוני שלהם כל 15 שנה, או בגיל 60 ובוותק של 5 שנים, הרי שההפקדות של עצמאים החל משנת 2006, ניתנות למשיכה רק מגיל 60 ואילך, ובתנאי שהוותק בקופה הינו 5 שנים לפחות.
בתיקון מס' 3 בשנת 2008, נטרפו הקלפים שוב, עם ההחלטה הגורפת שכל קופ"ג הופכות לקופות לקצבה, ולגבי ההפקדות משנת 2008 יחולו תקנות משיכה חדשות, המחייבות קבלת קצבת מינימום תחילה, כתנאי לאפשרות היוון הקצבה שמעל הקצבה המזערית.
הנה כי כן, מוצא עצמו איש המקצוע – היועץ, הסוכן או המשווק הפנסיוני, בסבך מפותל של "צבעי כסף" של לקוחו, מתקופות שונות ומייעוד שונה, והוא צריך לתת לו המלצה שקולה, כיצד לנהוג בחיסכון הפנסיוני שלו, באותן שתי נקודות החלטה – מעבר בין מעסיקים ולעת פרישה.
כפי שהובן מתחילת המאמר, במעבר בין מעסיקים חשוב לשמור על החיסכון ולא להתפתות למשוך כספי פיצויים או תגמולים, אלא אם העובד פוטר ואין לו מקום עבודה חדש וידו אינה משגת לכלכל את עצמו ו/או את בני משפחתו.
גם החקיקה והרגולציה בשנים האחרונות מונעות משיכת כספי תגמולים בתקופת העבודה, ומימוש הכספים עובר, איפה, לעת פרישה.
מהאמור לעיל יובן כי ההמלצה הרווחת כיום, והנכונה לעת הזו, היא להמנע ככל האפשר ממשיכת כספי הפיצויים והתגמולים במעבר בין מעסיקים, אף אם עומדת לעובד הזכות לעשות כן. הרווח והתועלת העתידיים מהם ייהנה העובד בפרישתו, עולים לאין ערוך על המימוש והסיפוק המיידיים מהם יינה בעת הזו.
לגבי גיל הפרישה – כאן יש "לעשות חושבים" לגבי מימוש הכספים, והמוטו שמוביל אותי בייעוץ ללקוחותיי, הוא למשוך את מירב הכספים, פיצויים ותגמולים, כקצבה חודשית לכל החיים ולשאירים/מוטבים לאחר מותם, ובמידה וקיימים סכומי הון או קצבה נוספים, המחייבים מיסוי גבוה, אני מציע לממש את יתרת הסכום כמשיכה חד פעמית, להנאות החיים בגיל השלישי, לסיוע לילדים, למתנות לנכדים ועוד.
יש לזכור, כי משיכת פיצויים בגובה התקרה הפטורה, מבטלת את הטבות המס החלות על הקצבה המתקבלת בגיל הפרישה, וכדאי להעמיד על כף המאזניים את אפשרות קבלת פטור על המענק (פיצויים) או פטור על הקצבה השוטפת. חישוב כאמור יש לערוך במודלים מסויימים הלוקחים בחשבון הכנסות נוספות, סכומי הון שיש ללקוח, מצב בריאותו, ומשתנים נוספים עליהם יש לתת את הדעת.
